פסק-דין בתיק ע"פ 150/09

השופט ס' ג'ובראן:

לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בתפ"ח 1046/05 (כבוד השופטים א' שהם, י' שבח, ש' ברוך) מיום 15.7.2008 בה הורשע המערער בחלק מהמיוחס לו בכתב האישום, ולחילופין על גזר דינו מיום 30.11.2008.

השתלשלות ההליכים עד כה

כתב האישום

1.             כנגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה בכפיה, לפי סעיף 354(א) (כנוסחו אז) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של אינוס בקטינה בת משפחה, לפי סעיף 345(א)(3), ביחד עם סעיף 351(א) לחוק העונשין; מעשה סדום בקטינה בת משפחה, לפי סעיף 347(ב), ביחד עם סעיפים 345(א)(3) ו-351(א) לחוק העונשין ומעשה מגונה בקטינה בת משפחה, לפי סעיף 348(א) ביחד עם סעיפים 345(א)(3) ו-351(ג)(1) לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום, המערער שהוא דודן של שתי המתלוננות, ביצע בהן מעשים מיניים שונים בהיותן קטינות. באישום הראשון נטען, כי במהלך שנת 1987 המערער צפה יחד עם המתלוננת הראשונה, ילידת 1978, בסרטים פורנוגרפיים והוא ביקש ממנה שתיגע בגופו, אך היא סירבה לכך. לאחר מכן הוא ליטף את רגלה וניסה להפשיט את תחתוניה ללא הצלחה (להלן: האישום הראשון). באישום השני נטען כי מאז שנת 1993 ועד לשנת 1995, במועדים שאינם ידועים במדויק, ביצע המערער מעשים מיניים שונים במתלוננת השניה, ילידת 1986, החל ממעשים מגונים וכלה בהחדרת אצבעותיו ולשונו לאיבר מינה (להלן: האישום השני).      

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.                 ביום 15.7.2008 ניתנה הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, אשר בגדרה זוכה המערער מחמת הספק מהמיוחס לו באישום הראשון והורשע במיוחס לו באישום השני. כרקע לדברים ציין בית המשפט המחוזי כי האירועים נחשפו זמן רב לאחר ביצועם, בעקבות בקשת סליחה של המערער מהמתלוננת השניה, וזאת כחלק מתוכנית גמילה מסמים בה היה מטופל. לאחר בקשת הסליחה, האירועים החלו לשוב אליה, היא שינתה את התנהגותה וכתבה מכתב לאמה כי היא נמצאת במצוקה. לאחר מכן היא סיפרה לאמה על מעשיו של המערער, ובעקבות כך הוגשה בהמשך תלונה במשטרה. ביחס לאישום הראשון נקבע כי עדותה של המתלוננת הראשונה לא הולמת את המתואר בכתב האישום, ונראה שעדות זו הושפעה מעדותה של המתלוננת השניה. כמו כן נקבע כי המתלוננת הראשונה עוינת את המערער, ולכן יש לבחון את עדותה בזהירות, וכן ישנו חשש שהעצימה את עדותה וייחסה לעצמה מן הפגיעות שפגע המערער באחותה, המתלוננת השניה. על כן, לאור טעמים אלו וטעמים נוספים הוחלט כאמור לזכות את המערער מחמת הספק מן האישום הראשון. כאמור בכל הנוגע לאישום השני הוחלט להרשיעו במיוחס לו כלפי המתלוננת השניה, והכרעה זו של בית המשפט המחוזי מתבססת על מספר אדנים מרכזיים:

ראשית, נקבע כי עדותה של המתלוננת השניה היתה אמינה לחלוטין בעיני בית המשפט. ניכר היה שעדותה אמיתית ומבטאת קושי כנה לתאר את אשר עולל לה המערער. עוד נקבע כי שפת גופה ותנועותיה מחזקות את גרסתה. כמו כן, נקבע כי היא לא העצימה את המעשים ולא הוסיפה פרטים שוליים על מנת להשחיר את פני המערער. בנוסף נקבע כי כבישת העדות במשך שנים רבות אינה פוגמת באמינותה כהוא זה, שכן ידוע הוא מה הקושי של קורבנות עבירות מין, ביחוד קטינות, לספר את אשר אירע להן, ורק בבגרותן הן אוזרות אומץ וכוחות נפשיים על מנת להתמודד עם המעשים הקשים שבוצעו בהן. בנוסף נקבע כי אי הדיוקים בעדותה, כפי שהודגשו על ידי הסנגוריה, אינם משמעותיים והם מובנים בנסיבות מעין אלו, אך בעיקרו של דבר נראה כי גרעין העדות בכל הנוגע למעשים עצמם, היה עקבי לאורך כל הדרך. יתר על כן, נקבע כי עדותה לא עמדה בסתירה לעדות עדי ההגנה. בסיכומו של דבר תיאר בית המשפט את גרסתה כ"מצמררת" ונתן בה אמון מוחלט.

שנית, נקבע כי עדויות אנשי המקצוע מחזקות את גרסת המתלוננת השניה ומלמדות על הקושי הרב לחשוף ולספר את מעללי המערער, ולכן עדויותיהם מחלישות את הגרסה כי קיימת עלילה כנגדו.

שלישית, לצד עדותה האמינה של המתלוננת מצא בית המשפט המחוזי ראיות חיצוניות לא מעטות אשר תומכות בגרסתה:

(א)     נקבע כי דרך חשיפת הפרשה מלמדת שלא קיימת עלילה כנגד המערער והדברים לא באו לאוויר העולם כ"רעם ביום בהיר". לאחר שהמערער, במסגרת הליך גמילה שעבר, ביקש את סליחתה של המתלוננת, היא החלה להתייסר, ומעשיו הקשים החלו להדהד בה, ובמשך מספר ימים סירבה ללכת לבית הספר ולצאת מחדרה. לאחר מכן כתבה מכתב מצוקה ורק בשלב מאוחר יותר חשפה את כל הפרטים. נקבע כי דרך זו של גילוי הדברים בהדרגה טפח אחר טפח אופייני ומוכר לקורבנות עבירות מין.

(ב)     המתלוננת השניה לא רצתה להגיש תלונה במשטרה כנגד המערער, והיא הגישה את התלונה רק לאחר שעשתה זו המתלוננת הראשונה ואמה.

(ג)      המתלוננת לא העצימה או הוסיפה פרטים לגרסתה, למרות שיכלה לעשות כן על מנת כביכול לחזק את אמינותה. כך למשל קבע בית המשפט המחוזי כי אם היה מדובר בעדות שקר, אזי קרוב לוודאי שהיא היתה מספרת כי המערער ביקש ממנה סליחה על הפגיעות המיניות שפגע בה בעבר, אולם היא הסתפקה באמירה לפיה המערער ביקש ממנה סליחה בלא לפרט בגין מה הסליחה.

(ד)     נקבע כי חיזוק לגרסתה של המתלוננת השניה ניתן למצוא בעדותו של יוסי סבן, אשר סיפר כי בהליך הגמילה שעבר יחד עם המערער ננקט "הליך ווידוי" במסגרתו התוודו המטופלים על מעשיהם. מכאן נראה כי המערער פנה למתלוננת במסגרתו של הליך זה.

(ה)     ברשותו של המערער נמצא מצבור גדול של קלטות פורנוגרפיות. עובדה זו מחזקת את עדות המתלוננת וכן מלמדת על העדפותיו המיניות, שכן בחלקן הנערות המשתתפות בסרטים מדמות עצמם לילדות על ידי שימוש באביזרים שונים.

(ו)      מצבה הנפשי של המתלוננת השניה, לאחר שהמערער ביקש את סליחתה, מחזק את עדותה. היא הסתגרה בחדרה והיתה במצב נפשי קשה. עדות נוספת בדבר מצבה הקשה ניתן ללמוד מעדויות הפסיכולוגית והעובדת הסוציאלית שנפגשו עימה לאחר מכן.

(ז)      נקבע כי היחסים הטובים ששררו בין המערער לבין אחותו, אמן של המתלוננות, שוללים כל אפשרות לקנוניה כנגד המערער בעבור בצע כסף, כפי טענתו. אפילו גרושתו של המערער, אשר צידדה בו, סיפרה כי אחותו היתה בשבילו "כל העולם", והיחסים בין השניים התדרדרו רק לאחר גילוי הפרשה.

(ח)     בתקופה בה בוצעו המעשים היה המערער מסוכסך עם רעייתו, הוא עזב את הבית ולא קיים עימה יחסי מין. על כן נראה כי עובדה זו תומכת בטיעון לפיו הוא נאלץ למצוא את סיפוקו בשדות זרים.

(ט)     נקבע כי מהעדויות עולה כי המתלוננת נהגה לישון בביתו של המערער, ואף גרושתו ובתו לא הכחישו זאת. דבר זה מחזק את עדותה של המתלוננת בדבר מעשים שנעשו בה בעת שנותרה לישון בביתו.